נבחרת הנשים התקשתה להתארגן לאליפות אירופה בבודפשט-הונגריה שהחלה בתאריך 14.5.1950 היה זה בשלהי מלחמת השחרור הפעילות בספורט הישראלי הייתה מאולתרת והיתה התלבטות רבה אם לשגר את הנבחרת לאירוע ספורטיבי גדול כל כך.

 כבר אז חשב הכדורסל הישראלי שאם ברצונו להשתלב בפעילות בין לאומית ביבשת אירופה עליו להגיע לאליפות יוקרתית. זו הייתה הופעת בכורה של נבחרת נשים בזירת הכדורסל האירופאי בשנת 1950 (נבחרת הגברים החלו הופעתם בשנת 1953) וגם הטיסה הראשונה של משלחת ייצוגית רשמית של מדינת ישראל במטוס של חברה התעופה הלאומית 'אל-על'.

הכנת הנבחרת בישראל לא הייתה אידיאלית, מבחינת מחסור בכמות האימונים, בתרגול מיומנויות משחק כדורסל, בתאום קבוצתי ועוד. חלק מהספורטאיות שהצטרפו לנבחרת הצטיינו בעיקר בענפי האתלטיקה (שיאניות ישראל), הטניס (אלופות ומחזיקות גביע), ההתעמלות והשחייה.

לקראת הנסיעה להונגריה ניסו לגבש אותן כנבחרת ייצוגית בענף הכדורסל בקיום מחנה אימונים בודד בין יומיים בירושלים. הנבחרת הורכבה  מ-16 שחקניות ו-2 מאמנים. 10 מהשחקניות היו משויכות לאגודת 'הפועל'

ו-6 משויכות לאגודת 'מכבי'. המאמן הראשי היה מטעם הפועל ועוזרו מטעם מכבי. במהלך המשחקים היו צריכים בהחלטותיהם, לרצות את שחקניות הפועל ומכבי בזמני דקות משחק. כך שההחלטות לא היו רק מקצועיות.

 

ליגת הכדורסל לנשים הוקמה רק ב-1958 ובתחילת שנות ה-50 עדיין לא היה שיתוף פעולה בין מרכזי "מכבי' ו'הפועל' אם כי בעיתוני התקופה מופיעות ידיעות רבות על מגעים לחתימת הסכם לשיתוף פעולה בין המרכזים, הסכם שנחתם בסופו של דבר כונה "הסכם הפיפטי-פיפטי", כלומר שבכל נבחרות ישראל יהיו חצי מהספורטאים מ'מכבי' וחצי מ'הפועל'.

התומכים בנסיעת נבחרת הנשים טענו, שלמרות הכנה לא מקצועית הושגו כמה ממטרות הנסיעה: רכישת ניסיון ונכחות בזירה הבינלאומית, יציבות תאום ושיתוף פעולה קבוצתי, כמו גם התרגלו למעמד התחרותי לצופים ולאולם. ההנחה הייתה שבטורנירים מסוג זה, צריך מזל בהגרלה. אילו היה המשחק הראשון לא היה נפתח נגד ההונגריות החזקות יתכן שכל מעמדנו בדירוג היה משתנה ויתכן שהיינו זוכים במקום התשיעי.

הנבחרת שלנו הצליחה לנצח את נבחרת הולנד ולסיים את אליפות אירופה במקום ה-11 מתוך 12

הדירוג הסופי של הנבחרות באליפות: 1) ברה"מ 2) הונגריה 3) צ'כוסלובקיה 4) צרפת 5) איטליה 6) פולין 7) רומניה 8) בלגיה 9) שוויץ 10) אוסטריה 11) ישראל 12) הולנד.

מדובר על ספורטאיות מופת וחלוצות בתחום האתלטיקה, הטניס והכדורסל ובה בעת שרתו בארגוני לוחמה שקדמו להקמת צה"ל. אחרי אליפות אירופה ספורטאיות אלה פיתחו קריירה אישית מעבר לספורט. רכשו השכלה, פעלו ותרמו כל אחת בדרכה היא למדינה; הן במימסד החינוך הגופני, הן בהקמה ובאירגון אירועי ספורט בארץ ובחו"ל, במסגרות חינוכיות של בתי ספר וסמינרים, ניהול ויעוץ כלכלי לחברות ועוד

 

מה קרה לאחר האליפות ?

החלטה אומללה של איגוד הכדורסל לאורך 18 שנה!, לא להקים נבחרת ישראל בכדורסל נשים בשל המיקום הלפני האחרון (11) באליפות אירופה בשנת 1950. רק בשנת 1968 הוקמה נבחרת נשים לאומית. כל המשאבים עד אז הועברו לטיפוח ושיפור נבחרות הגברים.

באיגוד הכדורסל ההולנדי שנבחרתו נוצחה על ידי ישראל באליפות 1950 וסיימה אחרונה (12), החליטו לקדם ולשפר את נבחרתם לאורך כל השנים, והתוצאות החלו להיראות בשטח;

הן זכו במקום ה- 5 בשנת 1966. מקום 6 בשנים: 1980-81-89. מקום 7 בשנת 1960 ובהמשך הצליחו ההולנדיות להאפיל לרוב האליפויות.

 הפירוט באתר כאן:​ https://en.wikipedia.org/wiki/Netherlands_women%27s_national_basketball_team

​

צוות מיזם "היכל התהילה - כדורסל נשים" (ענת דרייגור- נירקה קניון ארבוב – שושי דמבינסקי) הצליח לאתר ולהשיג מידע על מרבית כדורסלניות הנבחרת והמאמן להלן:

תמר מטל שומכר, צילה אופנטיר אופיר ז"ל, טובה בורנשטיין - מקבוצת מכבי תל אביב.

רעייה ברונשטיין, יהודית שמבן - הפועל תל אביב.

דבורה רוף קמינר מילכה שוורץ עמישב - הפועל חיפה.

ציונה גלעדי - הפועל דגניה ב'.

מיה קרפ רשף - הפועל אשדות יעקב.

אורה נודל - הפועל עין חרוד.

נירה דורון אשל - הפועל משמר העמק.

המאמן אהרן (דולק) אומשויף-עמישב (מטעם הפועל)

 

(טרם הושג מידע על: דליה הפנר ז"ל, אביבה זילברשטיין ז"ל, אהובה פלטוס ז"ל לאה דטוצ'ניק ז"ל ואמירה הדרה ז"ל המאמן מטעם מכבי – ברוך שפרלינג ז"ל)