הגנת היחיד:  נועדה לשבש את מהלכי ההתקפה של היריב: לחץ ועצירת כדור על-ידי סגירת קו תנועת המתקיף, הגעה למצב של חזה מול חזה והסטת הכדור ואו חטיפתו עד לכדי שליטה מלאה בו. בהתנהלות קבוצתית יש חשיבות רבה לדיבור בהגנה בזמן לחץ על הכדור, חסימות ועוד.
דגשים: הרגליים כפופות וגמישות, ברוחב ובכיפוף שיאפשר יציבות תגובה מיטבית לתנועת המתקיף (רצוי רוחב האגן-כתפיים), הגו ישר אך נטוי מעט קדימה, המרפקים מעל הברכיים, הידיים מקבילות לקרקע, כפות הידיים לכיוון הכדור. אין לשכל רגליים או לקפוץ.
צעדי הגנה: הגו נטוי, הידיים כפופות מעט לפנים בדומה לשוער כדורגל במרחב הצלינדר שלו, רגל אחת מובילה. עם תנועת המתקיף, המגן נע בכיוונו ובמקביל אליו תוך תנועת ידיים פעילה מאוד. 
התחום ההגנתי של המגן מוגדר כ"עקרון הצילינדר" ו"עקרון האנכיות". משמעותו: מרחב בתוך תבנית צילינדר  דמיונית, הסובבת כל שחקן הנע במגרש, בין אם הוא מגן או מתקיף. המרחב מוגבל, כדלהלן ראו איור:
בצד הקדמי – על-ידי כפות הרגליים
בצד האחורי – על-ידי הישבן
בצדדים – על-ידי הקצוות החיצוניים של הזרועות והרגליים ובהתאם לרוחב הפישוק.
בעקרון האנכיות מדובר במרחב הנמצא מעל גופו

של השחקן כאשר הוא קופץ אנכית.
שחקן הגנה רשאי לעמוד כאשר זרועותיו מתוחות לצידי

הגוף אך לא מעבר למיקומן של רגליו, הזרועות כפופות

כך שהידיים מורמות, וזכותו לקפוץ אנכית במרחב זה הרחבה בנושא זה -
ראו חוקת הכדורסל של ההתאחדות הבין-לאומית FIBA.
תנועת הרגליים בגלישה: רגל גוררת רגל, כף הרגל המובילה מופנית הצידה ובמקביל - עבודת ידיים. הגו נטוי
קדימה, מבט המגן קדימה, לאזור הבטן/אגן של המתקיף יש הסוברים שבתנועת שחקן התקפה המגן מסתכל
גם על עיניו כדי לבדוק את כיוון תנועתו ו/או את כיוון מסירתו.
Drop step: כשהמתקיף משנה כיוון המגן מקרב רגל לרגל ופושט אותה באלכסון אחורנית. תנועת רגל ציר
אחורנית מבוצעת בהתאם לכיוון תנועת המתקיף.
ריצה: אם השחקן עבר את המגן עליו לרוץ ולהתייצב בנקודה עתידית, בכיוון תנועתו של המתקיף אם אין
אפשרות לעזרה בהגנה.
לחץ על הכדור: המטרה העיקרית - לסגור את תנועת המתקיף ולהפסיק את הכדרור. התנועה מבוצעת באופנים
שונים, בהתאם לפילוסופיה ההגנתית של המאמן בעת ניהול המשחק של קבוצתו ובהתאם להתפתחויות במהלך
המשחק. למשל: הוראה ללחוץ על הכדור ולגרום למתקיף לנוע לקווי האורך של המגרש. אם המתקיף הצליח לעבור את המגן, הוא ינסה להוביל את המתקיף לקו הבסיס הקווים הם סוג של מגנים. הגנה המאלצת את המתקיף לכדרר בידו החלשה שבה שליטתו בכדרור פחות טובה.
טקטיקה הגורסת דווקא להוביל את המתקיף לכיוון מרכז אזור הצבע, בידיעה שיש להגנה יתרון גובה באזור זה
באזור הצבע יש עזרה בהגנה ע"י שחקנים גבוהים.
יציאה הגנתית לזריקת המתקיף: המגן ינוע במהירות, וכשיגיע למתקיף הוא יבלום בצעדי תיפוף/גלישה כאשר היד למעלה. יש חשיבות לשמירה על שיווי משקל ויציבות כדי שהמתקיף לא ינצל זאת ויחלוף על פני המגן. רצוי להגיע למתקיף ברגליים מקבילות, שאם לא כן, קל יותר למתקיף לעבור את המגן שרגלו האחת קרובה יותר למתקיף. עם זאת, יש הסוברים דווקא שאם המגן יתייצב כשרגל אחת קדימה, הדבר יאלץ את המתקיף לכדרר לכיוון שההגנה מעוניינת בו ושם להפתיע, למשל, בשמירה כפולה עם שני מגנים. הגעה למתקיף תוך ניתור קפיצה אינה מומלצת.
שמירה על שחקן ללא כדור: קיים מגוון רחב של סוגי שמירות, הן על שחקני חוץ והן על שחקני פנים, ואף מגוון רחב נוסף של שמירות קבוצתיות. השמירה הבסיסית ביניהן היא שמירת Deny , Over Play , שהיא גם הראשונה ללימוד. המגן מנסה למנוע מהמתקיף לקבל את הכדור. המגן ממוקם בין המתקיף עם הכדור לבין המתקיף שעליו הוא שומר. רגלו של המגן הקרובה לכדור לפנים, יחד עם היד המושטת קדימה, כף היד מופנית לכדור. הרגל השנייה ממוקמת מתחת למרכז גופו של המתקיף, והיד, במרחק סביר של כמטר, נוגעת במתקיף כדי לחוש את תנועתו.המבט מופנה לכדור. כך נוצר משולש דמיוני בין המתקיף שעליו שומר המגן ובין המתקיף עם הכדור.