ילידת 26.12.1933

התחלתי פעילות ספורטיבית  באתלטיקה קלה. התאמנו באיצטדיון מכביה בנמל תל אביב - מועדון ספורט מכבי צעיר. בשנת 1952 השתתפתי באולימפיאדה בקפיצה לרוחק.  מתוך 40 משתתפות הייתי מקום 20. במקביל שיחקתי בקבוצת כדורסל במכבי תל אביב.

בשנים הללו היו רק שתי קבוצות הפועל ומכבי ואחר כך היה מאוחר יותר אליצור. לקחו לנבחרת ישראל בשנת 1950 חמש  בנות ממכבי ו-חמש מהפועל. באליפות אירופה בהונגריה-בודפשט הגענו למקום הלפני אחרון. האחרונות הספרדיות. שיחקתי עד גיל 43 . יש לי 4 ילדים .

יצחק (איציק) ויסהוף

לפני כ-35 שנה, נחשפתי לעיתונות הספורט. מאז ועד היום אני עוסק בכתיבה, באותה  התלהבות שאפיינה אותי בתחילת דרכי נולדתי בת"א בתאריך 25.11.1952, כחניך השומר הצעיר, הצטרפתי עם חברי, במסגרת גרעין נח"ל מוצנח, לקיבוץ החורשים, שם הקמתי משפחה ושם נולדו שני ילדי

ההתעניינות והסקרנות שלי בכל תחום ובעיקר בספורט הובילה אותי בשנת 1983 לקורס השני של עיתונאי הספורט, אותו ניהלו בכירי עיתונאי הספורט באותה תקופה, משה לרר, ישעיהו פורת וישראל פז ז"ל

פז, עורך מדור הספורט  ב"על המשמר" התלהב מהעובדה שהייתי באותה עת קיבוצניק, שעסק בחקלאות, חשמלאות וכו', בקיבוץ המשתייך לשומר הצעיר, ש"על המשמר" היה עיתון הבית שלו. האהבה שלי לספורט הובילה אותי לעיתון שהיה אז בשיא תפרחתו כשמדור הספורט שלו למרות היותו צנוע במימדיו, זכה לשבחים  מקיר אל קיר במשך שנים חילקתי את חיי בין המחוייבות שלי לקיבוץ (כולל תורניות חליבה, שמירה, חד וכו') לעיתון, שם שימשתי איך לא ככתב ספורט

סדר היום היה קבוע בבוקר עבודה בקיבוץ ואחה"צ ובערבים במגרשי הספורט. ב "על המשמר" למדתי לאהוב את כל ענפי הספורט, כשאהבתי הגדולה היתה נתונה לכדורסל ובעיקר לכדורסל הנשים שזכה באותה תקופה לעדנה הרבה יותר גדולה מהחשיפה היום חלוקת העבודה בין המטלות שהיו לי בקיבוץ לבין הפעילות בעיתון היו לא אחת כרוכות זה בזה. לעיתים סיימתי עבודה כזו או אחרת בקיבוץ ומיד "טסתי" לסקר משחקים באולמות (הסגורים והפתוחים בבארות יצחק, חולון, אוסישקין או יד אליהו). לעיתים הייתי מגיע לקיבוץ, מניח את העט והמחברת בצד, נוטל את העוזי ומתמסר לתורנות שמירה או חדר אוכל או כל דבר אחר

ישראל פז, העורך הראשון שלי הקנה לי את ערכי הספורט. הדבקות במטרה, הדיוק, האחריות והמסירות לעבודה. במקביל להיות כתב ב"על המשמר", שימשתי ככתב ספורט בשבועון הצבאי "במחנה" ובהמשך לאחר שעזבתי יחד עם משפחתי את הקיבוץ בו הייתי חבר 17 שנה, הצטרפתי לרשת המקומונים של "ידיעות אחרונות". במקביל בתחילת שנות ה-90 לאחר פרוק "על המשמר" עבדתי במשך עשור במדור הספורט של "ידיעות אחרונות" (משנת 1990 ועד 2001), שם שימש לי עורך המדור, רפאל נאה יבדל"א, כמנטור שליווה אותי לאורך דרכי. בידיעות אחרונות עסקתי בסיקור כל ענפי הספורט, גברים ונשים בתחילת שנות ה-2000 הצטרפתי לצוות כתבי הספורט של  עיתון "מעריב" ולרשת המקומונים שלו "זמן מעריב". לאחר סגירת מעריב לפני כחמש שנים, לא נטשתי את השם מעריב והצטרפתי לממשיך דרכו "מעריב השבוע" שם אני עובד עד עצם היום הזה

המוטו המרכזי שלי הוא שמירת כבודו של האדם. כשצריך להעביר ביקרות, היא נעשת ללא משוא פנים, אך ברוח התורה המקצועית אותה הנחיל לי ישראל פז : חייבים לתת לכל אחד ששמו מוזכר לא להשתמש בכוח שניתן לנו כדי לנגח מאז שהצטרפתי לצוות מעריב זה שנסגר וממשיך דרכו "מעריב השבוע " שישאר איתנו עוד שנים רבות אני מסקר רק את ענף הכדורסל. גברים ונשים, קבוצות ונבחרות. למעשה כל מה שקשור לכדור הכתום (ובמשך שנה אחת לכדור הצהוב) הוא בתחום אחריותי

 

לפני שלוש שנים זכיתי לאות הוקרה מטעם תנועת אומ"ץ (אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי ומשפטי) שהעניקה לי בטקס מרגש בת"א, את האות על עבודה עיתונאית מסורת ואתית בענפי הספורט  בכלל ובכדורסל בפרט. האות שניתן  לי מידי  אריה אבנרי ז"ל יו"ר  הנהלת אומ"ץ וגיבור ישראל מעוזיה סגל יבדל"א , יו"ר ועדת ההוגנות בספורט היה גם על כתיבה הוגנת ותרבותית יוצאת הדופן לדבריהם בתקשורת הישראלית ועל שמירת כבוד האדם ועל כך גאוותי

  בת הזוג - אהובה, להם 2 ילדים ונכדים