תאריך לידה: 4.10.1969  (כתיבה עצמית)

תוך כדי חופשת השחרור מהצבא, חבר הילדות שלי אלי סרוסי (לימים ישנה שמו לסהר) הציע לי להצטרף למדור הספורט של העיתון "חדשות". הגם שלא היססתי לענות בחיוב, לא באמת הבנתי עד כמה אותה שיחת טלפון שהתקיימה ביום שלישי ה-23 ביולי 1991 תשפיע על המשך חיי. התפקיד הראשון שלי - סטטיסטיקאי כדורסל היה תפור עליי בול. הרבה לפני שנכנסתי לתקשורת הספורט ניהלתי רישומים, תוצאות וטבלאות.

באותה עונה, 1991-92 הגעתי בכל מחזור ליגה למערכת שהיתה ממוקמת ברחוב יגאל אלון פינת דרך השלום כדי לקלוט מהכתבים את הנתונים (נקודות, ריבאונדים, אסיסטים, אחוז מהשדה וכיו"ב) ולהכניסם לתוך מה שנקרא בעגה העיתונאית דאז – בוקסה. בנוסף סיקרתי את העלייה ההיסטורית של הפועל גבעתיים לליגה הראשונה. האולם בתיכון תלם היה מרחק של כמה דקות מהבית בו גדלתי ברמת גן. כעבור שנה הבאתי את המזל גם לבית"ר רמת גן. ב-13 בינואר 1992 בעקבות מחלה של אחד הכתבים זכיתי לסקר בפעם הראשונה משחק מלאומית א', מכבי ת"א ניצחה את הפועל חולון 82-93.

בעקבות עזיבתו של סהר, עזבתי גם אני את "חדשות" אחרי שנה אחת בלבד. בשנה וחצי הבאות עבדתי במקביל כפרילנס בשני מדורי ספורט – ב"הארץ" שנוהל בידי העיתונאי הותיק והמוערך יחיאל ארזי סיקרתי משחקים משתי הליגות הראשונות בכדורסל, ב"על המשמר" סיקרתי ענפי ספורט רבים בארץ ובעולם. הבוס שלי היה מוטי חביב.

ב-1 במרץ 1994 הצטרפתי ל"הארץ" כעובד מן המנין. העורכים החדשים של מדור הספורט, אבי רצון ועוזרו רון קופמן הסכימו להפוך את כדורסל הנשים לענף מרכזי. כנער חובב ספורט מושבע, כל משחקי הכדור למיניהם לרבות כדורסל נשים עניינו אותי. גדלתי על מכבי רמת חן של אורנה אוסטפלד ורונית שרף שזכתה בשני גביעים בתחילת שנות השמונים. כעיתונאי צעיר התוודעתי לתנופה שהביאו שתי קבוצות חדשות – א.ס. רמת השרון ואליצור רמלה לצד העוצמה של אליצור חולון. ההתפתחות המקצועית שלי לוותה בד בבד עם הקפיצה הגדולה שעבר הענף מאמצע שנות התשעים עמוק לתוך שנות האלפיים.

במשך שנים ואפילו עד היום אני מזוהה עם כדורסל הנשים למרות שכתבתי לא פחות על כדורסל גברים. בינואר 2012 בעקבות קיצוץ כספי נשארתי ככתב הכדורסל היחידי של מדור הספורט של "הארץ". לצד הסיקור של מכבי ת"א ביורוליג, יתר הקבוצות במפעלים האירופיים וליגת העל לגברים הארוכה, אני מצליח למצוא זמן לכתוב ומנסה להגיע לכמה שיותר משחקי נשים. זה לא סוד שהענף נמצא כבר כמה שנים בדעיכה, אבל אני דווקא רואה את האור במנהרה. כבר כמה שנים שהליגה עוברת תהליך של הצערה תופעה דומה לפני כשלושה עשורים הובילה כאמור בהמשך לפריחה. הסטטיסטיקה ממשיכה לזרום בדמי, לא מעט פעמים אני מביא למדור גם נתונים על כדורגל ישראלי. במסגרת המדור "טעם של פעם" הזדמן לי לכתוב סיפורים היסטוריים על ספורט ישראלי מכל התקופות (כולל לפני קום המדינה) ובכל הענפים (לרבות כדוריד, טניס, איגרוף, ספורט נכים ומה לא).

כעיתונאי, אני מנסה לכתוב כתבות מאוזנות ככל האפשר. אני נהנה לעשות כתבות אוהדות לשחקנים ומאמנים. מצד שני, חשוב לי גם לחשוף את האמת. כמו כל אדם, יש לי דעה מסויימת, לפעמים אפילו מגובשת על דברים, אבל ככתב אני משתדל מאוד לתת ביטוי גם למי שחושב אחרת. מעבר לסיקור השוטף אני חש בשליחות לתרום לכך שהכדורסל יתנהל בצורה שקופה, מאוזנת ושיטיב עם כל העוסקים בו בצורה שווה.

בעיני הדרך לא פחות חשובה מהתוצאות. מועדונים שבאופן קבוע או קבוצות שבשנים מסויימות מגלות אורך רוח זוכות לסיקור יותר חיובי אצלי. אני מתנגד כמעט באופן מוחלט לפיטורי מאמנים באמצע עונה ולא אוהב אי כיבודי חוזים של שחקנים. לעיתים אני מוצא את עצמי במאבק למען ענין שחשוב לי. בשנים האחרונות זה בעיקר למען השחקן המקומי שמעמדו נשחק לאור ריבוי הזרים. כמובן שזה לא מנע ממני להשמיע את קולם של המתאזרחים שהקימו בית בישראל.

לא זכיתי להיות ספורטאי, אבל התמזל מזלי להגיע למשפחת הכדורסל ולהיות חלק ממנה כבר הרבה יותר ממחצית חיי.

בת הזוג – לאה גרזון (נישאו 4.6.2019)

​